במשך חודשים ארוכים ואינטנסיביים של לחימה, זכינו לראות את החברה הישראלית מתגלה במלוא תפארתה ועוצמתה. ראינו את המילואימניקיות והמילואימניקים נלחמים בתוך הטנקים ביחד, בנגמ"שים, במוצבים ובשטחי הכינוס – מלח הארץ שהגיעו מכל קצוות הארץ.
ראינו שם אנשי ימין ואנשי שמאל. דתיים, חילונים ומסורתיים. תושבות ותושבי ערים, כפרים וקיבוצים. שם, תחת אלונקה אחת כבדה ובתוך אבק הקרב אין מחיצות, אין גושים פוליטיים ואין סקרים. ישנה רק ערבות הדדית עמוקה, רעות לוחמים איתנה ואהבה שאינה תלויה בדבר למדינת ישראל.
הרוח המופלאה הזו, שנולדה מתוך הקושי, המסירות וההקרבה בשטח, היא המפתח המוביל והמצפן האמיתי לעתידה של מדינת ישראל. היא המוכיחה לנו שבכל רגע שבו אנחנו בוחרים להתמקד במשותף ובמחבר, אנחנו מסוגלים להתגבר על האתגרים הגדולים ביותר.
כעת, עיניהם של מאות אלפי מילואימניקים, מפקדים ומשפחותיהם הנפלאות נשואות בתקווה גדולה ובציפייה מתוחה אל ההנהגה הלאומית ואל חברי הכנסת שלבשו מדים. המסר שעולה מן השטח הוא צלול, חד וברור: האפשרות היחידה והאמיתית שלא להפקיר את המילואימניקים היא הקמת ממשלת אחדות ציונית.
רק ממשלת אחדות לאומית-ציונית, רחבה, יציבה ואמיצה יכולה להבטיח את עתידו של צבא ההגנה לישראל ואת חוסנה החברתי והכלכלי של המדינה.
רגע היסטורי
הדרישה המוצדקת לשוויון בנטל ולמתן מענה מקיף לצורכי המילואימניקים אינה מאבק פוליטי-סקטוריאלי – היא צורך קיומי וביטחוני חיוני ראשון במעלה. המילואימניקים ומשפחותיהם משלמים מחיר אישי, משפחתי ותעסוקתי כבד מאוד. את השחיקה הזו אפשר לעצור רק כשהמנהיגים שלנו יבינו את גודל השעה וידעו לשלב כוחות. בדיוק כפי שידענו להילחם יחד ולנצח בשטח, כך הגיעה השעה שחברי הכנסת ידעו לשלב ידיים ולפעול יחד במשכן הכנסת.
אני קורא מכאן למנהיגים מכל הציבורים והמחנות – לבנימין נתניהו, לגדי איזנקוט ולכל חברי הכנסת ששירתו במילואים: הציבור בחר בכם כי הוא רצה לראות בכנסת אנשים שמכירים את המציאות מתוך השטח, ולא מתוך דוחות. אתם מבינים את גודל האחריות. אין זו דרישה לוותר על עמדותיכם הערכיות או על מפלגתכם, אלא קריאה לזכור שישנם דברים גדולים בהרבה מכל מפלגה או שיקול פוליטי צר.
זהו רגע היסטורי של אחריות לאומית ונחישות. עומדת לפנינו הזדמנות נדירה לבנות כאן ברית ישראלית חדשה ומשגשגת, ברית שבה כולם תורמים, כולם משרתים, וכולם ערבים זה לזה. אם נפעל מתוך הרוח הציונית, המאחדת והאופטימית של הלוחמים בשטח, נוכל לא רק לדאוג למשרתים ולמשפחותיהם, אלא להוביל את מדינת ישראל כולה לפרק חדש של צמיחה, תיקון, לכידות ותקווה עמוקה.